קוסתירו נ' שמש 101 בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה, ככל שתדחה.

2.לאחר עיון בטיעוני הצדדים בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מטעמים אלה:

3.ראשית, הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה, הנסמכת על טענות עובדתיות בדבר מצבו הכלכלי של התובע, אינה נתמכת בתצהיר. די היה בטעם זה כדי להורות על דחיית הבקשה.

4.יתרה מזו, גם לגופו של עניין, לא מצאתי בנימוקי הבקשה די על מנת להורות על חיוב התובע בערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

הלכה פסוקה היא, כי מקום בו מדובר בעובד הוא תושב ישראל, לא תוטל ככלל על התובע הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע - מבקש הערובה - יוכיח כי התביעה מופרכת על פניה, וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו. (בש"א (ארצי) 101/07 צים חב' השיט הישראלית בע"מ - מכלוף חזן, ניתן ביום 8.3.2007). נחה דעתי, כי המקרה שלפני אינו ממין העניינים הנדירים המצדיקים הטלת ערובה על תובע שהוא תושב ישראל.

לעניין זה יצויין, כי במסגרת תצהיר שהגיש בתמיכה לתגובתו לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה, הצהיר התובע כי הוא תושב ישראל, תוך שצירף העתק של תעודת זהותו. עוד הצהיר התובע, כי הוא מתגורר במזרח ירושלים ומשתכר כ – 6,500 ש"ח לחודש. הצהרות אלה של התובע נתמכו באסמכתאות מתאימות.

5.במצב דברים זה, לא מצאתי בטיעוניה של הנתבעת לעניין מצבו הכלכלי של התובע די על מנת לפגוע בזכותו לגישה לערכאות, שהיא זכות יסודית ראשונה במעלה. זאת בין היתר בשים לב לכך, שהנתבעת לא ביססה את הטענה בעניין הקושי הצפוי בגביית הוצאותיה, וטיעוניה בעניין זה נטענו בעלמא, ללא תצהיר וללא אסמכתאות מתאימות. (ראו למשל: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647).

6.זאת ועוד, מעיון בכתבי הטענות שהוגשו עד כה בהליך זה עולה, כי המדובר בתביעה לתשלום זכויות על פי משפט העבודה המגן, שלא ניתן לקבוע בשלב זה של הדיון כי היא מופרכת על פניה. לפיכך, מן הראוי והנכון, שהתביעה תבוא לידי בירור לגופו של עניין, ולא תסוכל שמיעתה על ידי מחסומים פרוצדורליים שאינם מוצדקים בנסיבות העניין.

7.לאור האמור, הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, (21 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.